נח וולפובסקי
 | |
| לידה |
1895 יקטרינוסלב |
|---|---|
| פטירה | 1987 (בגיל 92 בערך) |
| תאריך עלייה | 18 באוקטובר 1922 |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | סבא נח |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1948–1971 (כ־23 שנים) |
| דרגה |
 רב-סרן |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד סוללת מרגמות קצין נטיעות וייעור | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| עיטורים | |
| אות הנשיא למתנדב | |
  | |
נח וולפובסקי (1895–1987) היה הקצין המבוגר ביותר בצה"ל (שירת בצה"ל עד גיל 76), היה אחראי לנטיעת יותר ממיליון עצים בישראל בתפקידו כ"קצין גינון ראשי" והקדיש את מירב שנותיו לחוות הגדנ"ע בבאר אורה, שם נודע כ"סבא נח".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעדיה נח וולפובסקי נולד בעיר יקטרינוסלב שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה), בן ליהושע פאלק ואח צעיר למנחם זלמן וולפובסקי. למד בתחילה בחדר, ואחר-כך עבר לבית ספר ממלכתי רוסי שם קבל השכלה כללית ופיתח את אהבתו לטבע.
במלחמת העולם הראשונה החליט להתגייס לצבא הרוסי, על אף שרבים מיהודי העיר פדו את נפשם בסכומי כסף גדולים. הוא שירת כתותחן, חווה התנכלויות אנטישמיות וראה פרעות ביהודי אוקראינה. לבסוף ערק מהצבא וחזר לביתו. עם הקמת הצבא האדום גויס שוב תחת הנהגתו של סמיון בודיוני. בעזרת אישורים רפואיים מזויפים הצליח וולפובסקי ועִמו קבוצה של חיילים יהודים להשתחרר מהצבא "מטעמי בריאות". הקבוצה, שנקראה "משמר הוולגה", עזבה את אוקראינה במסווה של סטודנטים לרפואה העומדים ללמוד בברלין. במקום זאת הגיעו ברכבת לאיסטנבול[דרושה הבהרה] ומשם באונייה לנמל יפו, שאליו הגיעו ב-18 באוקטובר 1922.
עלייה לארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבוצה הגיעה ליישוב תל צור שליד זכרון יעקב ושהתה שם כשנה בתנאים קשים. כעבור שנה עברו לגניגר, אבל החיים בקיבוץ לא התאימו לוולפובסקי, ששאף להיות עצמאי. הוא עזב לחדרה והחל לעבוד כפועל פשוט בפרדסים, ובזכות חריצותו וידיעותיו בנטיעות התקדם להיות מנהל עבודה. ב-1936 קיבל אביו אישור יציאה מברית המועצות ובא להתגורר עם בנו בחדרה, שם גר עד מותו ב-1939.[1]
ב-1941, בתקופת מלחמת העולם השנייה, ניסה להתגייס לצבא הבריטי אך נדחה מפאת גילו. שנה לאחר מכן,[2] זייף את גילו וגויס. עבר אימונים במחנה סרפנד ונשלח למחנה בורג' אל ערב שבמדבר המערבי במצרים. ב-1944 שוחרר לביתו מפאת גילו ולא צורף לבריגדה היהודית.
לאחר סיום המלחמה נענה לבקשת לוי בנימין, מפקד הבריגדה היהודית, להגיע לטרוויזיו ולעזור לפליטות יהודיות להגיע לארץ ישראל על ידי נישואים פיקטיביים. עשר ניצולות הגיעו ארצה בעזרתו של וולפובסקי, אך הוא עצמו לא הקים משפחה.
במלחמת העצמאות גויס לבקשתו וקבל פיקוד על סוללת מרגמות בחטיבה שבע. הוא השתחרר בדרגת רב-סמל.
קצין גינון ראשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1950 בעקבות בקשתו של בן-גוריון, הציע מפקד הגדנ"ע עקיבא עצמון לוולפובסקי, להתגייס לשירות קבע כראש חוליית הצמחייה של פיקוד הגדנ"ע שתפקידה לטעת עצים ולשתול ערוגות נוי בבסיס צה"ל. וולפובסקי התנה זאת באפשרות להמשיך לחבוש את כומתת התותחנים השחורה. הקתמ"ר מאיר אילן אישר זאת, והוא התגייס שוב בגיל 55 בדרגת סרן בתפקיד שהומצא לכבודו: "קצין גינון ראשי". הוא רכש אלפי שתילים, התרוצץ בכל הארץ ובעזרת החיילים נטע אותם בבסיסי צה"ל[3].
בבאר אורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בן-גוריון שאף ליישב את הנגב ולתת לנוער אתגר בצורת אחריות, אהבה למולדת והתנדבות. מפקד הגדנ"ע עקיבא עצמון הציע להקים חוות גדנ"ע בבאר אורה שהיה נווה מדבר שכוח אל בערבה ובו באר מים הרוסה למחצה, שלושה עצי תמר ושישה עצי צאלה. בן-גוריון פנה אישית לוולפובסקי והציע לו הצעה שקשה לסרב לה - לרדת לבאר אורה ולהפריח את שממת הבסיס.
וולפובסקי הגיע לחווה לאחר מסע ארוך בדרכים המשובשות, במשאית עמוסה בעצי נוי העמידים בחום ומסתפקים במעט מים. בשנים הראשונות הגיעו הגדנעים לחווה במטוסי דקוטה של חיל האוויר הישראלי שנחתו באילת. הם עסקו באימונים צבאיים ובעיקר בטיפוח המקום בפיקודו של וולפובסקי, שעד מהרה כונה "סבא נח". הוא שטף את המלח מהאדמה ולאט הכין אותה לשתילה.
וולפובסקי השתלב בחיי החווה שהפכה לנווה מדבר. שמו התפרסם בישראל והוא הועלה לדרגת רב-סרן. הוא שירת בצה"ל עד גיל 76 והמשיך אחר כך לגור בבאר אורה.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1984 הוענק לו אות הנשיא למתנדב.[4]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף ימיו התדרדרה בריאותו והוא הועבר לבית אבות בחדרה, שם נפטר בגיל 92.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודית קנה, אגדת סבא נח, אזור: ראובני ספרי צמרת, 2011. (לילדים)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלי דנון, מסיבת יום ההולדת ה-83 לחייל הזקן ביותר בצה"ל, מעריב, 12 בדצמבר 1978
- אלי דנון, יום הולדת ל"סבא נח" – השמחה לגדנ"עים, מעריב, 17 בדצמבר 1978
- יוסף וקסמן, "סבא נח" מהגדנ"ע – אב-טיפוס למתנדב, מעריב, 26 באפריל 1984
- כשבן-גוריון הקים את חיל הנטיעות בצה"ל - אילנה קוראל, ידיעות אחרונות, 6 בפברואר 2023[5]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בנקודות הישוב: חדרה, הצופה 20 בפברואר 1939
- ^ בתנועת ההתגייסות: ההתגייסות בחדרה, דבר, טור 2, 10 ביולי 1942.
- ^ אילנה קוריאל, כשבן-גוריון הקים את חיל הנטיעות בצה"ל, באתר ynet, 6 בפברואר 2023
- ^ יוסף וקסמן, "סבא נח" מהגדנ"ע – אב-טיפוס למתנדב, מעריב, 26 באפריל 1984.
- ^ אילנה קוריאל, כשבן-גוריון הקים את חיל הנטיעות בצה"ל, באתר ynet, 6 בפברואר 2023
| בקרת זהויות |
|
|---|